שאלת ירושלים - שאלה לתשובה ?!

בסערת הדמיון המשתוללת לרחק האמונה

בבליל התרחישים הסובבים לקדם הרעה

ברפיון ידיים אל מול מחזה הווה קודר

בעצבות שקועה אל מול עתיד עובר

הלום יהלום אל "ברית השלום"

כשכל יהודי ישר מרגיש שצר

כשהלב הקר רחוק מהלב הנשבר

כולם מדברים על שלום

כולם כבר רוצים שלום

אך כולם נדרשים אל הבדק

כי אין שלום בלי צדק

א. ממלכת ישראל והעיר ירושלים היו קיימות כבר בשנת 1312 לפנה"ס, שהם 2000 שנים לפני קום האסלאם.

ב. לאחר כיבוש הארץ בשנת 1272 לפנה"ס שלטו היהודים בה לתקופה של 1000 שנים והייתה להם נוכחות רצופה בה במשך 3300 שנים!

ג. השליטה הערבית היחידה בא"י שהחלה בשנת 635 לספירה נמשכה רק 22 שנה.

ד. במשך יותר מ- 2700 שנה הייתה ירושלים בירתה של העם היהודי!

ה. כיצד ניתן להתלבט בכלל בסוגייה האם יש ליהודים זכות מלאה או לא על מקומות דוגמת: מערת המכפלה, קבר יוסף והר-הבית (הר המוריה: שם התבצעה גם עקדת יצחק), כאשר מתועדים במקורותינו כל פרטי הקנייה בטאבו של מקומות אלו ואחרים:

- מערת המכפלה: (בראשית כ"ג, ט"ז) אברהם קנה מעפרון החתי ב- 400 שקל כסף.

- חלקת קבר יוסף (שכם): (בראשית ל"ג, י"ט) יעקב קנה מבני חמור אבי שכם ב- 100 קשיטה.

- הר הבית: (דברי הימים א' כ"א, כ"ה) דוד קנה מארנן ב- 600 שקלי זהב.

- הר שומרון: עמרי קנה משמר ב- 2 ככר כסף.

ו. דוד המלך ייסד את העיר ירושלים. רגלו של מוחמד מעולם לא דרכה בה.

ז. ירושלים מעולם לא הייתה בירתה של אף ישות ערבית או מוסלמית.

ח. בכל תקופת שלטונם של הירדנים בירושלים עד לשחרורה בשנת 1967, לא זכתה העיר לשום ביקור ממלכתי של אחד מהמנהיגים הערבים ומעולם לא נעשתה לעיר בירתם.

ט. ירושלים נזכרת כ-700 פעם בתנ"ך ואף לא פעם אחת בקוראן!

הקוראן בסורה 10, 94 [סורה= פסוק בקוראן] קובע שנושאים שאינם ברורים בו יש לפנות ולהסתמך על התנ"ך (שהוא כאמור המקור היהודי). ואם בתנ"ך מובהר מפורשות שירושלים היא העיר הקדושה לעם היהודי, הרי מוכרח וברור מכך שהקוראן בעצמו מסכים כי ירושלים שייכת לעם היהודי!

י. היהודים מתפללים עם פניהם אל ירושלים, ואילו המוסלמים מתפללים עם גבם אליה- לכיוון העיר מכה, שבערב הסעודית (דרומית- מזרחית אלנו).

הפסוק בקוראן אומר שבשנת 624 לספירת הנוצרים: "...מכאן ואילך תפנו פניכם למכה".

יא. בחירת המוסלמים בירושלים כמקום בעל אופי רוחני- דתי כביכול היה אקט פוליטי בלבד. כשקבע הח'ליף עבד'-אל-מליכ את מיקום מסגדו על חלק מיסודות בית המקדש שנחרב, הייתה כוונתו להכריז בכך בפני העולם, שהדת החדשה- האסלאם וממלכתו הרחבה הם 'יורשיה החוקיים' וממשיכי היהדות באמונה המונותיאיסטית. הטיעון היה, שהקב"ה מאס ביהודים ולאחריהם בנוצרים ובחר במוסלמים בסופו של דבר, להיות לו כביכול 'לעם סגולה'.

יב. היה זה רק מאוחר יותר שירושלים הפכה להיות קשורה בדרך לא דרך למסורת המוסלמית בזכות סיפור האגדה: "הטיול הלילי"- בו מתואר 'מעופו הלילי' של מוחמד מהעיר מכה לירושלים, עצירת ביניים אצל 'אללה', ונחיתה בבוקרו של יום חזרה במכה.

יג. חלק מרעיונותיו של הנביא מוחמד הושתתו על רעיונות יהודיים, כמו המנוחה בשבת וצום ביום הכיפורים. בפרק 46 של הקוראן, הוא אומר, כתוב כי: "התורה שלי באה כדי לאמת את התורה היהודית בלשון הערבית'". האסלאם, לדורותיו ולפרשניו, מתייחס ליהדות בהתאם לנטיות לב פוליטיות.

סורה 2, 81 : "אנו (אללה) נתנו למשה את ספר התורה

ושיגרנו לאחר מכן עוד שליחים ...".

סורה 6, 155- 156 , אללה מצהיר: "אנו נתנו למשה את הספר בשלמותו! ... ספר זה מבורך הוא".

סורה 10, 94: "אם יש לך ספק כל שהוא בדבר-מה [מן הקוראן] שהורד אליך, שאל את [בני ישראל] שקיבלו ולמדו את ספר [התורה] לפניך". כך התנ"ך מקובל כיותר מדויק ומושלם מאשר הקוראן.

סורה 46, 12 : "לפני (הקוראן) ניתן ספר [התורה] למשה בהדרכה וחסד וספר (הקוראן) מאשר אותו בשפה הערבית ...". מוחמד, הפונה למוסלמים, מצווה:

סורה 4, 136 : "המאמינים! האמינו באללה ובשליחו ובספר

אשר הוריד לשליחו וכן בספר (התורה)

שהורד מקודם..."

סורה 46, 9: "אין אני מחדש דבר שלא נתגלה כבר על-ידי

השליחים שקדמו לי".

יד. למרות יחסו המזלזל של הקוראן ליהודים מעולם לא הוטלה בספק בספר זכות היהודים על הארץ. ההיפך הוא הנכון. הקוראן תומך בזכות היהודים על הארץ. במקומות שונים בקוראן אומר אללה למשה רבנו שארץ ישראל היא של עם ישראל. יתרה מכך, המפרשים אומרים אפילו שכשמדברים על נחלה עתידית לעם ישראל, מדובר על נחלה שתשתרע מהפרת ועד הנילוס.

סורה 5, 24 : משה מדבר לעם ישראל: "התקדמו בדרככם אל

הארץ הקדושה אשר הבטיח (אללה) לכם".

סורה 7, 133: "אחר כך הורשנו לעם המעונה את הארץ הקדושה,

את מזרחה ומערבה, ונתקיימו כל ההבטחות של

ריבונך לבני ישראל ...".

סורה 10, 93: "אחר-כך הושבנו את בני ישראל

לבטח בארצם והענקנו להם מכל טוב. "

סורה 17, 103- 104: אללה מדבר ומזכיר את ההיסטוריה: "הטבענו אותו [פרעה] ואת כל אשר לו יחדיו ואחר כך אמרנו לבני ישראל: "התנחלו בארץ ישראל וביום האחרון תופיעו בפנינו יחדיו"... ".

סורה 28, 5 -6: "אך אנו החלטנו להטות חסד לחלשים ולעשותם למנהיגים ויורשים בארץ שהחלטנו להושיבם

בה, וכן להביא על ידיהם על פרעה ועל המן עם צבאותיהם את האבדון שהיו חוששים ממנו."

טו. אנשי הדת המוסלמית סומכים על זה שהמוסלמים לא מכירים את הקוראן. העניין שכל אדמת ישראל היא וואקף מוסלמי לא מעוגנת בקוראן, אלא רק בתורה שבעל-פה, וסותרת אותו.

טז. פליטים ערבים בישראל החלו להזדהות כפלסטינים רק בשנת 1967 בתום מלחמת 'ששת הימים', שני עשורים בכלל לאחר הקמת מדינת ישראל.

יז. הקמת אש"ף= 'הארגון לשחרור פלסטין' הייתה רק בשנת 1964. הרבה אחרי הקמת המדינה.

יח. בשנת 1948 עודדו מנהיגי מדינות ערב השכנות את הפליטים הערביים לצאת מישראל בהבטיחם לטהר את הארץ מיהודים.

68% מהפליטים ברחו מרצונם מבלי לראות עדיין חייל ישראלי מולם.

יט. פליטים יהודים נאלצו לברוח מארצות ערביות רבות עקב ריבוי מעשי האלימות, הרדיפות והפוגרומים נגדם ע"י ערבים כל אותן שנים.

כ. מספר הפליטים הערבים שיצאו מישראל בשנת 1948 ומספר הפליטים היהודיים שיצאו מארצות ערב השונות מוערך במספר כמעט זהה של כ- 630,000 איש.

כא. למרות שטחן העצום של מדינות ערב השונות לא נקלטו הפליטים הערביים מישראל בארצות ערב.

מתוך 100 מיליון פליטים בעולם מאז מלה"ע השנייה, הם מהווים את הקבוצה היחידה שלא נקלטה או השתלבה כמעט בארצות עמם.

כב. הפליטים היהודיים נקלטו כולם בישראל- מדינה שאינה גדולה בגודלה מהעיר ניו-ג'רסי שבארה"ב.

כג. המאבק הערבי - ישראלי: 8 מדינות ערב (לא כולל 'פלסטין') מול מדינה יהודית בודדת. הערבים יזמו את כל 5 המלחמות נגדנו והפסידו בכולן. ישראל התגוננה כל פעם ונצחה.

מכאן, יובן מדוע מכונה הצבא הישראלי-

"צבא ההגנה לישראל".

כד. אמנת הפת"ח (זרועו הצבאי של אש"ף= "'החילונים' שלהם") עדיין דורשת את השמדת ישראל (שלא לדבר על אמנת "החמאס"= "'הדתיים' שלהם").

כה. ישראל פעלה רבות לקידום השלום עם הפלסטינים:

מסרה בידם את הגדה המערבית, אוטונומיה תחת הרשות הפלסטינית, אפילו סיפקה להם נשק שהיה אמור למצוא שימוש לטובת צורכי הגנת הרשות ובכל זאת הופעל הכל כנגדנו!

כו. מתוך 175 החלטות מועצת הביטחון של האו"ם עד שנת 1990: 97 היו נגד ישראל.

כז. מתוך 690 החלטות העצרת הכללית של האו"ם עד שנת 1990: 429 היו נגד ישראל.

כח. מדוע אפוא הכיר האו"ם בזמנו בזכות הקמת מדינת ישראל אם במילא יוצאים נגדה חוצץ כל הזמן?

כלום המאבק הערבי-ישראלי 'והצעות החלוקה' לא היו עוד בימי תקופת המנדאט הבריטי בא"י טרם הקמת המדינה.

כט. כאשר הירדנים (עד 1967) הרסו 58 בתי-כנסת בירושלים:

האו"ם שתק!

ל. כאשר חיללו הירדנים בשיטתיות את חלקות הקבורה היהודיים בבית העלמין העתיק שבהר הזיתים: האו"ם שתק.

לא. כאשר הירדנים אכפו מדיניות נוסח 'אפרטהייד' ומנעו גישתם של היהודים להר-הבית ולכותל המערבי:

האו"ם שוב שתק.

לב. בזמן השלטון הירדני, בוזזו אתרים המקודשים ליהודים וליהודים נשללה זכות הגישה אליהם.

תחת השלטון היהודי נשמרו כל האתרים המוסלמיים

והנוצריים ותמיד הייתה פתוחה הגישה אליהם

למאמיני כל הדתות האחרות.

ובכן אין כאן שום שאלה כלל

אלא רק שאלה לתשובה לכלל

ואת הסכם השלום יש לקיים לפי כל הכללים

אך לא עם האויבים אלא עם אבינו שבמרומים !!!